מונהייט הרולד ואח' נ' פלייגראונד דיזיין בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שבסיסם טענות הדדיות של בעלי הדין שעניינן הפרה נטענת של הסכם שכירות (להלן: "ההסכם") שנחתם ביום 10.1.06 בין התובעים מזה והנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").

א.תביעת התובעים

1.התובעים הגישו ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע 4 שיקים על סך 28,558.53 ₪ כל אחד בחתימת הנתבעת ובערבות הנתבעים 2 ו-3 (בהתאמה להלן: "רון"-"דנון") וכן לביצוע שטר חוב על סך 100,000 ₪ בחתימת הנתבעת ובערבות רון ודנון.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע ובקשתם התקבלה וניתנה להם רשות להתגונן.

2.כאמור בסיכומי התובעים, 4 השיקים נמסרו לתובעים כתשלום דמי שכירות על פי ההסכם בעבור החודשים ספטמבר-דצמבר 2006.

3.כמו כן, נטען על ידי התובעים כי שטר החוב ניתן להבטחת התחייבויותיה של הנתבעת על פי ההסכם.

4.אין חולק בפני על העובדות כדלקמן:

4.1על פי ההסכם השכירו התובעים לנתבעת שטח של 480 מ"ר ברוטו בקומה רביעית של בנין ברחוב המסגר בת"א (להלן: "המושכר") וזאת לתקופה קצובה בת שנתיים ימים החל מיום 10.1.06 וכלה ביום 9.1.08 (להלן: "תקופת השכירות").

4.2על פי ההסכם, הנתבעת הופטרה מתשלום דמי שכירות במהלך 4 חודשי השכירות הראשונים.

4.3ביום 13.9.06 ביטלה הנתבעת את ההסכם בהודעה בכתב ששיגרה לתובעים. עילת הביטול כמפורט בהודעה הינה מצג שווא והטעיה מצד התובעים כלפי הנתבעת באשר לשטח המושכר, העולים כדי הפרה יסודית של ההסכם.

5.התובעים כפרו בצידקת הביטול וטענו כי לא הציגו בפני הנתבעת מצג לעניין שטחו נטו של המושכר, וכי במסגרת ההסכם הצהירה הנתבעת כי ראתה ובחנה את המושכר ומצאה אותם מתאימים לצרכיה וויתרה על כל טענה לגבי פגם או אי התאמה במושכר.

התובעים טענו איפוא כי על הנתבעים לשלם להם את סכום השיקים וסכום השטר.

6.בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי שטח המושכר הוצג כ-480 מ"ר ברוטו וכי "יחס הברוטו נטו" של הבנין הינו נמוך ביותר ומשכך, הבינה הנתבעת כי שטח הנטו של המושכר קרוב לשטח הברוטו.

7.להלן טענה הנתבעת כי אדריכלית נורית זעירי (להלן: "זעירי") שנשכרה על ידה לצורך התאמת המושכר לצרכי הנתבעת מדדה ומצאה כי שטח מעטפת הקומה הינו 390 מ"ר וכי בהתחשב בשטחים המשותפים ובבמ"ד נותר לשימוש הנתבעת שטח של כ-330 מ"ר בלבד.

הנתבעת טוענת כי ביטלה את ההסכם כדין בשל הפרתו.

ב.התביעה שכנגד

1.בכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת כי התובעים החלו לנקוט נגדה הליכי הוצאה לפועל ובגידרם הטילו עיקולים על כלי רכב וחשבונות בנק של רון ודנון.

2.הנתבעת טענה כי התובעים ניהלו עימה משא ומתן שלא בתום לב, הפרו את חובתם למסור לה מושכר המתאים להסכם שבין הצדדים ועשו עושר ולא במשפט על חשבון הנתבעים.

3.הנתבעים עתרו איפוא לחייב את התובעים בהשבת דמי שכירות שנגבו ביתר (בסך 126,475 ₪) פיצויים והוצאות בשל הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדם על ידי התובעים (בסכום של 65,000 ₪) וכן פיצויים בגין טובה ועוגמת נפש (להלן: "נזק בלתי ממוני") בסכום של 50,000 ₪.